<h1>רבינו ירוחם נ"א ח"ג</h1>
<h2>דף ו:</h2>
הילך ה' סלעים לפדיון בני ע"מ שתחזירם לי בנו פדוי דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה כך פשוט בקידושין.
<h2>דף ח.</h2>
נתן לו שום חפץ לפדיון בנו ואמר זה בה' סלעים ושוה ה' בנו פדוי ואם לא שוה לאו כל כמיניה ואם אמר בסתם זה לפדיון בני ושוה ה' בנו פדוי ואף על גב דלא קיץ ואם לא שוה וקבליה כהן עלי' בנו פדוי כך פשוט בקידושין וי"מ דוקא אדם גדול כרב כהנא כשקבלו עליו ואמר לו שוה ה' בנו פדוי אבל אדם דעלמא לא אפילו קבלו וי"מ שכתבו דאין לחלק זולתי כשלא קבלו בשעת הפדיון אלא אחר הפדיון ראה שלא היה שוה ואמר לדידי שוה ואז יש לחלק דאם הוא אדם גדול הוי פדוי וכן כתב הרמב"ם ז"ל.
<h2>דף כט.</h2>
האב חייב לפדות את בנו אבל לא בתו אם הבן בכור כמו שתמצא בח"ד ואם לא פדאו אביו חייב הוא לפדות את עצמו כך פשוט בקידושין. וכתבו הגאונים כשפודה הוא עצמו מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון בכור.
תקון הגאונים לברך ולסדר מנהג פדיון הבן מביאו אביו לפני הכהן ומודיע לו שהוא בכור פטר רחם ושואלו הכהן אי זה אתה רוצה יותר או זה בנך בכורך או ה' סלעים שאתה חייב בפדיונו ומשיב אביו בני בכורי אני רוצה יותר והילך חמש' סלעים וכשנותן לו הה' סלעים מברך האב על פדיון הבן ושהחיינו כמו שכתבתי ואחר כך מוזגין כוס של יין ומביאין אותו לכהן ומברך הכהן בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמי' בא"י אמ"ה אש' קדש עובר במעי אמו ולמ' יום חלק איבריו רמ"ח איברי' שבו ונפח בו נשמה כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סככו שנאמר עור ובשר תלבישני וגומר וצוה לו מאכל ומשתה וזמן לו שלשה מלאכי השרת לשומרו במעי אמו(ת) כדכתיב חיים וחסד עשית עמדי וגומר אביו אומר זה בני בכורי ואמו אומר' זה בני בכורי שבו פתח הקב"ה דלתי בטני ה' סלעים נתחייבנו לכהן בפדיונו כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה וגומר ונא' אך פדה תפדה את בכור האדם וגומר כשם שזכה בכור זה לפדיון כך יזכהו האל ית' לתורה ולחופה ולמעשי' טובים בא"י מקדש [בכורי] ישראל לפדיונ' ומברך הכהן את הבן ומחזירו לאביו ולאמו ע"כ תיקון וסדור הגאונים וכתב הרא"ש ונהגו לברך (ברכות אלו) [ברכה זו בארצות הללו ו]באשכנז ובצרפת לא נהגו לברכה זאת ולא מצינו שמברכין שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספו' או בגמרא [כי] אחרי סדור רבינא ורב אשי לא מצינו שנתחדשה ברכה וגם ראשית ברכה איני מבין אשר קדש עובר במעי אמו אי קדושת בכור קאמר בפטר רחם תלה רחמנא ומותר להטיל מום בבכור קודם שיצא רובו עד כאן.
אין האשה חייבת לפדות עצמה ולא בנה כך פשוט בקידושי' וכתבתיו בנתיב כ"ז בח"א במצות שהנשים חייבו'.
הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו ולא מיבעיא אם אין שם [אלא] חמשה סלעים דהוא קודם אלא אפילו כשיש ה' סלעים בני חורין [ו]חמשה סלעים משועבדין דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא הילכך אינו יכול לטרוף ממשועבדין כדי לפדות עצמו אחר שיפדה את בנו מבני חורין לפיכך פודה עצמו מבני חורין ולא יפדה בנו זולתי אם יהיה לו במה לפדות הוא ובנו כך פשוט בקידושין ובבכורו'.
<h2>דף כט:</h2>
אם יהיו לו ה' בנים מה' נשים וכלם הם פטר רחם שהם בכורות לאמן כלם חייבין בפדיון כך פשוט בקידושין ובבכורות.
